מיכל (שם בדוי) התקשרה למוקד הטלפוני בשעת לילה מאוחרת. מתברר שהיא נמצאת בדרום אמריקה וכלל לא חשבה על השעה בישראל. הדאגות שמטרידות אותה חוצות גבולות ושעות. אפשר לשמוע את המועקה הכבדה שבדבריה. קשה לדובב אותה ובמשך דקות ארוכות משתררת שתיקה מפחידה. אחר כך אפשר היה להבין כי בנה של מיכל נדרס למוות יומיים קודם לשיחה, לנגד עיניה, במהלך טיול בארגנטינה. הטיול שלהם נערך לאחר שמיכל התאוששה מתקופה ארוכה של טיפולים במחלת הסרטן. מיכל גרושה זה שנים רבות וקשריה עם משפחתה רעועים.
כשאדם נקלע למצבי אימה כמו אלה, הוא שרוי בטראומה חולפת או מתמשכת. כל אחד מגיב באופן שונה. מי שיודע לבקש ולקבל עזרה משמעותית, מגדיל את סיכוייו לשרוד טראומות קשות. עזרה מקצועית מתאימה היא היעילה מכולן.
מיכל דחפה את עצמה בכוחותיה האחרונים להתקשר למוקד העזרה הראשונה הנפשית. בקשתי ממנה לעבור לשיחת "סקייפ". כאשר לעזרה יש פנים ולא רק קול, היא משמעותית יותר. דקות ארוכות לא ניתן היה להבין ממנה דבר על גודל הזוועה. כאשר צריך למסור פרטים ולתאר את עולמך מתמוטט, הבלבול משתלט והיאוש מוביל להתפרקות נפשית או שתיקה משותקת. בודדים מסוגלים לדבר כפי שהם רגילים. הצעתי לה לאמר לי כל מה שעולה בדעתה, ללא סדר והגיון. מיכל מסרה תאורים קטועים של הטיול עם בנה. מאוחר יותר, לאחר שיחה ממושכת, יכולה היתה להתחיל לדבר על שרשרת האסונות שפקדו אותה. לפנות בוקר הפסקנו את השיחה כדי שהיא תוכל לצאת לצעדה ממושכת שבקשתי ממנה לבצע ללא דיחוי, להקלת המתח העצום בו היתה שרויה.
עד שהגיעה בחזרה לישראל חלפו מספר ימים מייסרים, בהם טיפלה בסידורי הטסת ארון הקבורה של בנה. במהלכם שוחחנו מספר פעמים, שיחות שהיו הבסיס לעזרה מקצועית שניתנה לה בזמן מאוחר יותר. המסע הארוך בחזרה לביתה וסביבתה הטבעית קיבל תמיכה רצופה בכל מקום שהתאפשר; בשיחות משדות תעופה וגם במלך טיסה ממושכת אחת.
כאשר הזעזוע קשה, חלקי הנפש עלולים להתנתק ולא לתקשר ביניהם. חלקים רעים מתוכנו משתלטים על ההרגשה וממלאים את הפצעים שנפערו בשנאה עצמית וזעם כלפי העולם הפוגעני. זה קורה כאשר הרגישות בשיאה והבדידות נראית קיצונית. התוצאה היא בלבול ותחושת סהרוריות; קשה לדעת מה מציאותי ומה דמיוני. רשת החיבור בין חלקי האישיות נפרמה וחלקים מהנפש זולגים לתוך תהומות. העזרה הנפשית מנסה לאסוף את החלקים השונים ולמזג אותם שוב לתוך תחושות ברורות.
בפעם הראשונה שפגשתי את מיכל פנים אל פנים, היתה כעבור זמן מה, בתום האבל על בנה. מצבה הנפשי היה עדיין קשה מאד, אך כל השיחות שקיימנו יצרו קשר חזק של אמון והכרות ראשונית, וכבר נוצרה תקווה עמומה שיהיה יותר טוב, שאפשר להתחבר מחדש לחיים על אכזריותם והפכפכותם.
עזרה ראשונה נפשית היא סוג של הצלה מ"טביעה נפשית". היא מתקיימת בתנאים שונים מאד מאשר כל טפול נפשי מקובל. גורם הדחיפות, העדר ההכרות בין הפונה למטפל, לפעמים אי היכולת להיפגש פנים אל פנים בהקדם – כפי שהיה עם מיכל. מי שפונה לקבלת עזרה ראשונה צריך לדעת שהוא לא מהווה נטל על האדם שמטפל בו. אם אי אפשר לחכות, אפשר לבקש סיוע לפני שאולי יהיה מאוחר מדי. הידיעה המוקדמת כי קיים שרות מקצועי פרטי כזה, ומותר לקבל עזרה דחופה לא רק דרך חדר מיון פסיכיאטרי, מקלה על ההיסוס בקבלת עזרה נפשית. אחרי הכל, לעיתים מדובר בפקוח נפש ממש.
לאחר מספר שבועות של התייצבות נפשית ואבחון ברור של אישיותה, אפשר היה להציע למיכל פסיכותרפיה שהותאמה למצב הדכאוני בו הייתה מצויה. חייה נמשכים והיא במקום אחר לגמרי בהשוואה לאותם ימים קשים.